פרוקטוז – סוכר הפירות, הנו חד סוכר המקביל מבחינת הרכבו לגלוקוז – סוכר ענבים. למרות שהרכבם הכימי זהה (c6h12o6) המבנה שונה ןטעמם שונה. למרות שערכם הקלורי זהה, הפרוקטוז מתוק יותר וגם צריכתם/פירוקם בגוף שונה.
אכן, שניהם ככל הפחמימות וסוכרים בפרט, בצריכת יתר מזיקים ומובילים להשמנה.
אך ככל שחולפות השנים ועם המחקרים, אנו למדים על ההבדלים האדירים בין השניים והשפעתם השונה כל כך על בני האדם.במילים פשוטות עד כמה הפרוקטוז לבדו מזיק לנו והרבה הרבה יותר.
הגלוקוז הנו יחידת האנרגייה הישירה של הגוף. צריכתו מועברת ישירות לתאים תוך הענקת אנרגייה וכשאין מצב חולני – סוכרתי, תורם להשפעה חיובית ממריצה גם על המח וכמובן תפקודי השרירים וכדומה.
הפרוקטוז מתוק יותר וככזה 'מפתה' יותר אך לצורך פירוקו/המרתו לאנרגייה אנו נדרשים להעבירו דרך הכבד תוך צבירתו המיידית ויצירת סיכון מיידי להתפתחות כבד שומני ושלל בעיות נוספות המתגלות מעת לעת וכוללות: קשר ישיר בין צריכה מוגזמת של פרוקטוז: לעמידות לאינסולין, למחלת כבד לא אלכוהולית, לתוספת לשומן הבטני המסוכן לנו, משום הסיכון המוגבר למחלות לב וסוכרת. פרוקטוז נמצא גורם להעלאת הבולסטרול ובעוד גלוקוז הנו חומר דלק מיידי המעלה פעילות המח, הפרוקטוז נמצא דווקא מפחית פעילות באזורים שונים בקליפת המוח ולא מדובר ברשימה מלאה…
למעשה לא יהא זה מוגזם לאמר כי שעה שהגלוקוז חיוני לנו והנו הסוכר הטוב אשר למעט בצריכה מוגזמת נזקיו מועטים אם לא להיפך;
הפרוקטוז הנו 'הסוכר הרע' ויש המשווים נזקיו לאתנול כלומר, צריכת אלכוהול!
לא די בכך הרי שעה שגלוקוז מעורר תחושת שובע הפרוקטוז בצריכתו כמות שהוא ובוודאי שבעידן סוכר הפירות המוסף למזונות שונים ומיצים, עושה בשילובים המעובדים (מלחים וכדומה) בדיוק הפוך.
יש המכנים את הפרוקטוז רעל – ממש כך.
עולם הצומח מפתה אותנו בעיקר עם הפרוקטוז המתוק יותר. הוא מצוי על שולחננו ובכל מטבח ואולי האופן בו הנו מוכר לנו ביותר, הנו כסוכר הלבן אשר מהווה דו סוכר שמחצית ממנו פרוקטוז ומחציתו השנייה גלוקוז.
חשוב להדגיש שעד כמה שהפרוקטוז לכשעצמו מזיק. צריכתו בעטיפתו הטבעית כפרי בשל וטרי, לא רק שאינה מזיקה, אלא (ולמעט כמובן מקרים פתולוגיים) מועילה ביותר. אדגיש, לא הפרוקטוז הוא המועיל. צריכתו כמיץ סחוט ובוודאי בצריכת יתר תוך בעצם סינון חלק ניכר מחלקיו החשובים כל כך של הפרי ובראשם הסיבים התזונתיים – מזיקה. בוודאי כפי שנמכרים ונצרכים על ידינו כתוסף – מוסף במזונות מעובדים שונים. רק באריזתו הטבעית כפרי הכוללת הסיבים, הויטאמינים וכלל תכולת הפרי על שלל חומרי התזונה החשובים שבו גוברת בתועלתה במצבי תפקוד תקינים, על נזקי הפרוקטוז עצמו.
כך למשל מחקרים שנעשו בקרב יצרני הסוכר הלבן המופק מקנה סוכר העלו שעובדי המטעים העניים שצרכו את הסוכר עם הקנה הסיבי שבמועד הפקתו הראשוני היה עדיין יקר ובלתי נגיש עבורם, האריכו חיים יותר וככל הנראה סבלו מפחות בעיות בריאות מבעלי המטעים שצרכו את הסוכר הלבן והיקר יותר אז, המופק ללא הקנה/הפרי עצמו על שלל רכיביו התזונתיים.
הגישה המדעית האבולוציונית, תראה מן הסתם הייתרון שב – 'פיתוי בעלי החיים' בפרוקטוז המתוק יותר, אשר אינו גורם לתחושת שובע כפחמימות אחרות בריאות יותר או בוודאי מזיקות הרבה פחות כ – גלוקוז.
זו כנראה דרכו – האבולוציונית יאמרו, של עולם הצומח 'לפתות' בעלי חיים ובינייהם אותנו בני האדם ובפרט בעידנים קדומים, לצרוך פירותיו. כך משתמש בנו העץ לפזר ולהפיץ זרעיו גם בתקופות של שפע. בפרט: בזמן שהפרי בשל בעונתו וכל ענפי העצים בטבע מלאו בפירותיהם לשובע.
כאשה יראה, נעים לי להאמין בגישה תמימה ורומנטית מעט, שהפירות עם הפרוקטוז שבתוכם הוענקו לנו יחד עם תרופת הנגד בדמות הסיבים ושפע הרכיבים התזונתיים שבפרי כולו כך שבסופו של יום רבה התועלת על הנזק.
זאת בניגוד גמור למזונות המעובדים מעשה ידי אדם, הכוללים פרוקטוז על מנת לפתות אותנו לצרוך עוד ועוד, תוך ניצול טעמו המתוק והמפתה יותר בשילוב תכונותיו השליליות המונעות תחושת שובע לא פעם כמוצר או ממתק העטוף באריזה פתיינית ממותגת, זוהרת ומעוצבת. כמובן בלתי אכילה וחסרת כל ערך תזונתי. תוך וכפועל יוצא צריכת יתר והגדלת רווחי יצרני המזון.
לכן כשאתם רוצים מתוק: להשתדל להימנע גם ממיצים סחוטים – גם אלו הנמכרים כ – 100% פרי, קל וחומר מזונות מעובדים או ממתקים למיניהם הכוללים שפע פרוקטוז בצורותיו השונות. אלא בדיוק כמו שזה מגיע מהטבע או כפי שאני מאמינה, בדיוק כפי שאלוקים נתן לנו באריזה הטובה והבריאה ביותר שאפשר.
